המשבר הכלכלי בארגנטינה - סיבות ולקחים 

רקע:

בשנות ה80 השתוללה בארגנטינה היפר-אינפלציה (מאות אחוזים לשנה) שנגרמה עקב המדיניות הכלכלית חסרת האחריות של משטר הגנרלים. ב1990 הופעלה תוכנית ייצוב כלכלית (ע"פ המודל הישראלי מ85) שכללה ביטול של סובסידיות, קיצוצים חדים בתקציב, רפורמות מבניות ומדיניות שער חליפין המכונה CURRENCY-BOARD. במסגרת מדיניות זו המדינה שולטת במסחר במט"ח במדינה, ושער הפזו הוא קבוע, ותמיד 1פזו=1 דולר.
המדיניות שהושגה בהתערבות הIMF, בסיוע נדיב שלה מבחינת הלוואות, הביאה לארגנטינה עשור שלם של יציבות, דבר שהמדינה היתה זקוקה לו מאד, בעיקר מסיבות חברתיות ופוליטיות. משטר הcurrency-board היה פופולרי מאד בקרב הבוחרים והכלכלנים. יש לציין שבמהלך העשור האחרון הכלכלה לא ממש צמחה בקצב מרשים, אבל היציבות, היציבות...

המשבר

בסוף שנות התשעים הצטבר גירעון חריף בתקציב המדינה וגירעון חריף עוד יותר במאזן התשלומים. חובותיה של ארגנטינה נאמדים ב130$ מיליארדשקול בערך לתוצר של המדינה בשנה וחצי. הממשלה לא הצליחה (ונראה היה שלא ממש ניסתה) להתמודד עם המשבר עד שבנובמבר 2000 המשקיעים נלחצו לפניקה, והאמון באג"ח הממשלתי צנח. קרן המטבע התערבה עם חבילת סיוע, ודרשה רפורמות בתקציב. באביב 2001 מינה פרדננדו דה-לה-רואה, הנשיא את דומינגו קוואלו, כלכלן ותיק ומנוסה שעבד בבנק העולמי, לשר הכלכלה. עקב חוסר יכולתו לכפות קיצוצי תקציב על הגורמים הפוליטיים ניסה קוואלו כל מיני תרגילים ותחבולות פיננסיים, שחלקם הצליח להרוויח זמן, אבל גרמו למשבר אמון לקראת סוף 2001. בנובמבר הקפיא הIMF הלוואה בסך 1.3$מיליארד, וכתוצאה מכך התחילה בריחה מהירה של מט"ח מארגנטינה, והממשלה נלחצה והחליטה להגביל את יכולתם של האזרחים למשוך כסף מהבנקים. הדבר פגע קשות במסחר הקמעונאי, וכן בכלכלה הבלתי-פורמלית (שמהווה מרכיב גדול מאד בתל"ג). האזרחים, שנכנסים לעונת חג המולד עתירת הקניות, נפגעו קשות מהמצב, ויצאו לרחובות בעשרות אלפים כדי להתעמת עם המשטרה. במסגרת זו נבזזו חנויות ונהרגו כ20 איש. בשבוע שעבר התפטר קוואלו, והשבוע כנראה מתפטר דה-לה-רואה.
מאז יולי הצטמק המשק הארגנטיני ב11% (לשם השוואה, בשיא הצמיחה האמריקאית, התוצר שם צמח ב5.5% לשנה), ושיעור האבטלה עומד כנראה על 20%.
ניתן לצפות להתפתחויות מהירות ולא נעימות כבר בימים הקרובים.


הסיבות הלא-כלכליות למשבר
1. השחיתות -
ארגנטינה סובלת משחיתות בכל רמות השלטון- משוטרי תנועה ועד לנשיא לשעבר קרלוס מנם. שחיתות אמנם איננה פוגעת ישירות בתל"ג, אולם בעקיפין, היא גורמת לנזקים כבדים: בסקטור הציבורי כאשר תקציבים מגיעים לכיסי מקורבים במקום לפרוייקטים אזי נבנים פחות כבישים, מועסקים פחות מורים וכד'. בסקטור הפרטי, כאשר חוזה נחתם אבל אי אפשר לאכוף אותו בבית משפט אזי קשה יותר לחתום הסכמים, ולכן מתבצעות פחות עיסקאות, והפעילות במשק יורדת.
2. היעלמותו של מעמד הביניים-
הממשלה הפרוניסטית של מנם הפנתה את גבה למחוייבויות חברתיות בסיסיות ביותר כגון פנסיה, דמי-אבטלה וסיוע לחסרי בית. כתוצאה מכך נפגע מאד מעמד הביניים, שהוא הבסיס הכלכלי למשק מתפקד, וכמעט שנעלם.
3. מריבות פוליטיות -
לנשיא הנוכחי (פרננדו דה-לה-רואה) מהמפלגה הרדיקלית אין רוב בפרלמנט הנמצא בשליטה פרוניסטית. כתוצאה מכך יכולתו להעביר ולנהל מדיניות כלכלית נפגעת מאד. גם מרבית מושלי המחוזות הינם פרוניסטים ובכל מקרה היכולת שלו לנהל את מדיניותם הכלכלית מוגבלת.
4. משבר מנהיגות -
בניגוד למנם, שהיה כריזמטי קולני ומושחת, ביקשו הארגנטינאים מחליף שיהיה טכנוקרט שקט. היעדר הכריזמה של דה-לה-רואה נראה להם הבטחה להתנהלות עניינית. בפועל דה-לה-רואה מתגלה כחדל אישים שאינו מצליח לקיים הבטחות, להגיע להסכמות עם יריבים פוליטיים, או לכופף גופים כמו מושלי המחוזות ואיגודים מקצועיים.

הסיבות הכלכליות למשבר
1. הפיחות בברזיל -
ברזיל היא שותפת הסחר הראשית של ארגנטינה, וב1998 היא ביצעה פיחות חד (מהסוג שאותו שוקלים בארגנטינה כרגע), וכתוצאה מכך הייצוא שלה הפך תחרותי מאד מול היצרנים הארגנטינאים. הדבר פגע קשות ביצרנים אלו, והביא להרעה משמעותית במאזן התשלומים.
2. חוזקו של הדולר -
הדרך הנכונה להתמודד עם המשבר בברזיל היתה לפחת את הפזו במיקצת, אך הפזו נעול ביחס של 1:1 לדולר. מכיוון שערכו של הדולר נקבע על פי מצבה של ארה"ב, לא של ארגטינה, הרי שבמקום שערך הפזו (כלומר, ערך הדולר) יירד בעקבות ברזיל, הוא דווקא עלה (בגלל השיפור בכלכלת ארה"ב). הדבר היקשה עוד יותר על יצרנים ארגנטינאים להתחרות בשווקי העולם, והביא לגידול נוסף ביבוא.
3. התקציב השגוי-
למרות שכבר באפריל 2001 היתה נפילה חדה בערכן של אג"ח ארגנטינאי, דבר שסימן כי המשקיעים חוששים שהחובות של המדינה גדולים מכדי יכולתה של המדינה לשלמם, הממשלה לא הצליחה לקצץ בתקציב. איגודי העובדים סירבו לקצץ בשכר, מושלי המחוזות סירבו לקצץ בתקציבם, והפרלמנט הפרוניסטי סירב לאשר קיצוצים בתקציבי המשרדים. שר האוצר ניסה להעלות מיסים ולהעמיק את הגביה, אך המשק הארגנטיני מתכווץ במהירות, ולכן גביית המיסים דווקא יורדת.


התרחישים האפשריים:

1. האופטימי ?
הממשלה מגיעה לעיסקת חבילה עם הגורמים הפוליטיים, המאפשרים את הקיצוץ המבוקש בתקציב. קרן המטבע העולמית מאשרת סיוע חירום בסך 2.3$ מיליארד שכרגע בהקפאה. המשקיעים העולמיים משתכנעים שקיים סיכוי שההלוואות שלהם אכן ישולמו, ומסכימים להגיע לפריסת חובות. באופן זה המשק הארגנטיני יוצא מהסיחרור שבו הוא נמצא, וניתן להתחיל להתקדם לשיקום.
הסיכויים - 1%, וגם זה בקושי.
2. שמיטת חובות ?
ארגנטינה מפסיקה באופן חד-צדדי לשלם את חובותיה לנושים פנימיים ו/או חיצוניים. כתוצאה מכך נסגר באופן מיידי קו האשראי של המדינה ושל כל העסקים שבה, והפזו הופך למטבע בלתי סחיר. התוצאה היא שיצואנים ויבואנים נאלצים לעבוד במזומן בלבד (דולרים כמובן) ומרביתם מתמוטטים. לאחר מכן מתמוטטים עסקים שנזקקים לאשראי, מספרם של אלה עלה כמובן בעקבות הקשיים לאחרונה והדבר יביא לעליה באבטלה. ניתן לצפות שכמה בנקים ומוסדות כספיים גדולים יתמוטט. לאחר מכן ייאלצו הנושים להיכנע ולהסכים להסדר פריסת חובות שבמסגרתו יקבלו רק חלק מכספם, ובפרק זמן ארוך בהרבה מכפי שהיו מוכנים.
3. ניוד המטבע ו/או פיחות חד -
הממשלה מוותרת על ה-CURRENCY BOARD כך שהשווקים יקבעו את ערך המטבע, או מורידה באופן מינהלתי את שערו של הפזו (כך שפזו יהיה שווה, נניח, חצי דולר). בשני המקרים ערך המטבע צונח, ויחד איתו יורד ערכן של התחיבויות הממשלה (היא עכשיו חייבת לאזרחים הרבה פחות כסף בדולרים). במצב זה גם התחרותיות של היצרנים הארגנטינאים גדלה, כי הם מקבלים הרבה יותר דולרים על כל שעת עבודה/מוצר.
החסרון: ניתן לצפות לגל של פשיטות רגל של עסקים ואנשים שלקחו הלוואות בדולרים שערכן יכפיל את עצמו. כתוצאה מכך תגדל האבטלה, וייתמוטטו חלק או כל הבנקים והדבר יביא לתוהו ובוהו כלכלי, וכן לצמצום חד באשראי בשוק. אם המצב יחמיר תתמוטט היציבות הפוליטית במדינה, ועשויה להתרחש עליה חדה באינפלציה.
4. דולריזציה-
ארגנטינה תאמץ את הדולר בתור המטבע החוקי וכל העיסקאות ייעשו בדולרים. באפריל שעבר עשתה זאת אקוואדור, ובינתיים נראה שהמצב שם התייצב. הבעיה היא שכרגע כנראה שאין מספיק דולרים בארגנטינה כדי לספק את הצרכים של הכלכלה, וכנראה שגם אין מישהו שיהיה מספיק טיפש למכור דולרים תמורת פזו.